כניסה עם פייסבוק 
לא "התפשרתי" על בן זוג עם מוגבלות
כשאני מספרת שבעלי הוא נכה, אני לרוב זוכה לתגובה מהירה ורגשית. אני זוכה לאמפתיה. לרחמים. לשיפוטיות. אני זוכה לאנשים החושבים "אישה מסכנה, יש לה כזה עול, לטפל בבעלה." לאנשים החושבים "וואו, היא כזאת מלאכית על כך שבחרה באופן מודע באדם נכה בתור בן זוג". אני זוכה באימא שלי שלא רצתה שאתחתן עם מישהו ש"לא יכול להיות חזק בשבילי", שעלול לא להיות מפרנס חזק. אני זוכה באנשים התוהים, "למה שהיא תבחר בעול של גבר חולה?"
ישנן הרבה בעיות עם תגובות מהסוג הזה. אחת היא שאנשים שומעים את המילה "מוגבלות" ומניחים שהוא לא מסוגל לדאוג לעצמו ותורם מעט מאוד לזוגיות. זו הגדרה מאוד מצמצמת של מוגבלות, ובמקרה הזה היא איננה נכונה. יחד עמה מגיעה ההנחה שאני המפרנסת של בעלי, מה שגם הוא לא נכון.
הבעיה הגדולה ביותר היא ההנחה שאני "התפשרתי" על על אדם עם מוגבלות. הם מניחים שבעלי הוא פחות מאנשים אחרים בשל המוגבלות שלו. זו נקודת מבט פוגעת והיא לגמרי מוטעית.
מעולם לא "התפשרתי" על בן הזוג שלי. בעלי הוא אדם מבריק, מצחיק, ישר, נאמן, מתחשב, יצירתי ונלהב. יש לו מעיין בלתי נדלה של ידע והוא נעשה בשלן נהדר. הוא יודע להקשיב. לאחרונה הוא קיבל את רישיון ההוראה שלו ויש לו כישרון טבעי כמורה. כמו כן, יש לו מספר בעיות פיזיות כרוניות. זה פשוט חלק ממנו. אני רואה את האדם שהוא. אני אוהבת אותו. והאהבה שלי אין משמעותה שאני אוהבת חלק ממנו ומתעלמת מאחרים. לא, אני פשוט אוהבת אותו.
אני כן דואגת לבעלי. אני דואגת כמה שנים יהיו לנו יחד. אני יודעת שמבחינה ריאלית סביר להניח שאחיה יותר ממנו. אבל אני משתדלת להישאר ממוקדת בהווה ולהנות מהזמן המשותף שלנו.
אני כן רואה את החולשות שלו, אבל מעבר לחולשות אני רואה כל כך הרבה חוזק. אני רואה את הילד ששרד שורה של ניתוחים מסכני-חיים בתהליך ההתבגרות כדי להסיר זיהומים הקשורים לתסמונת קליפל-טרונני (KTS) שלו. אני רואה את הבחור הצעיר, שעמוד השדרה שלו הכפוף בשל העקמת החריפה שכמעט מעכה איברים פנימיים, שנאלץ לעבור ניתוחים נוספים בתקופת התיכון. אני רואה את האדם הבוגר ששרד שני אירועי דום נשימה, יחד עם התמודדות עם בעיית נשימה חמורה שצצה באופן מסתורי וללא אבחנה. אני רואה אדם שמתמודד עם כאבים כרוניים ועייפות.
אז הרבה דברים קשים עבורו. עם זאת, הוא נלחם דרך הכאב, העייפות ובעיות הנשימה. הוא מלמד במשרה מלאה, עורך ניסויים במתכונים חדשים במטבח, משחק בליגת הפינבול, יוצא עם חברים ומבלה זמן בטבע. הוא עושה דברים רבים כל כך. אני רואה מישהו מאוד חזק ועמיד.
בעלי הוא אחד מהאנשים המדהימים שנראים מרוצים בכל מצב. הוא רוכב היטב על גלי החיים ורואה את ההומור במצבים הקשים. הוא מתמודד עם כל כך הרבה קשיים בכל יום. ועדיין הוא מוצא את ההנאה.
לא. אני לא התפשרתי על בן זוג עם מוגבלות. אני בורכתי באדם מדהים שהוא יותר מכל מה שיכולתי לצפות לו. הוא כל כך טוב אליי. לי יש מחלה נפשית כרונית. אני יודעת שלא תמיד קל לאהוב אותי. אבל בעלי מראה את אהבתו אליי בכל יום. ואני יודעת שגבר ששרד את כל הניתוחים, הזיהומים, דום הנשימה, האשפוזים ואת ההתעללות וההתאכזרות של עולם שלועג לאנשים עם מוגבלות, אני יודעת שהאדם הזה מסוגל להתמודד עם כל דבר שהעולם הזה יזרוק בכיווננו.
לא התפשרתי. מצאתי גבר חזק יותר מכל אדם שפגשתי. כל לילה אני שוכבת במיטה ועוקבת אחרי הצלקות שעל גבו, נדהמת שהוא שרד כל כך הרבה, ואני אסירת תודה על כך שהוא שלי.
נכתב על ידי Anna Lente והתפרסם באתר The Mighty
(
הערות:
כתבתי בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
מה שכתבתי זה באופן כללי, ואין כאן יומרה לגבי מצבי האישי ו/או "הישגי" האישיים ו/או "העדר הישגים" מצידי.
)
וזה לא עניין של למכור אשליות. אפשר לחפש זוגיות בהרבה מקומות, והאתר "לאב דווקא" זו עוד דרך למצוא, וזה מגדיל את הסיכויים. מה רע בזה?
אני מאוד מעריך את רצונך לצייר את העולם בורוד אך לפניי שאתה מדבר מהבטן כדאי שתפתח ספר או שקצת תעמיק בנושא לפניי שאתה מדבר מנקודת מבטך בלבד.
אני קראתי המון והעמקתי המון בנושא לעומתך וראיתי שאנחנו עדיין רחוקים מכדי שנהיה חלק פעיל ושיוויוני בחברה.
המקרה שלך ושל עוד מקרים שאתה מכיר הוא עדיין אפסי לעומת המון נכים שעדיין נתקלים בקשיים לא מעטים בחברה שזה כולל נגישות, תעסוקה וגם חיים חברתיים, אז אם כל הכבוד לך אתה לא דוגמא והאמת אין לי מושג מה אישה בריאה מחפשת אצלך, אולי אתה ממן אותה, אולי היא חסרת ביטחון או כל דבר מהסוג הזה, מצטער אישה שיש לה מה להציע לא תסתפק במועט וזה דרך הטבע, אז תפסיק לנסות לשכנע אותי. כנראה אתה אחד מהאנשים שמנסה להגן על האתר, אינני יודע מי אתה והעובדות מדברות בשטח, המון נכים חיים מחוץ לקהילה ואינם חיים באופן שרואים אותם חלק מהחברה. לך תעשה שיעורי בית לפניי שאתה מדבר מהבטן וקצת תעשה מחקר לפניי שאתה מדבר.
