כניסה עם פייסבוק 
לרקוד ולחגוג את הגוף המוגבל
ג'קלין בוקס היא אמנית בורלסקה עם מוגבלות. היא אהבה תמיד לרקוד עד שגילתה שהיא לוקה בתסמונת אהלרס-דנלוס שגרמה לה לכאבים רבים ולבעיות במפרקים, מה שאילץ אותה בצער רב לפרוש מהריקוד. אך כשהיא הזדמנה למופע בורלסקה, היא הוקסמה מהזוהר, מאבני החן, ובעיקר מהעוצמה שקרנה מהבמה, והיא חשבה כמה נחמד יהיה לחזור להופיע ולחוש באותה עוצמה. אז היא חזרה לרקוד, אבל במקום לעמוד היא ישבה, תחילה על כיסא ואז על כיסא גלגלים שאותו ריססה בזהב ונצנצים.
"כאדם עם מוגבלות יש לי גוף שלא תמיד נתפס כראוי להיחגג. אנשים נוטים לחשוב שמוגבלות מצריכה להסתיר את הגוף, כאילו אני לא צריכה להרגיש מרוצה ומינית עם הגוף שלי. כשאני מופיעה אני מראה שאני אוהבת את הגוף שלי ומקבלת אותו ושאני לא מייחלת לכך שהיה לי גוף אחר, לא מוגבל."
הנוכחות של הגוף, ההגזמה, הצבעוניות, הן מה שעושות את אמנות הבורלסקה למיוחדת. לחגוג את הגוף, לא להתבייש בו.
המסר שלה? "לחיות את הרגע, את ההווה. כשמפסיקים לחיות עבור אותו רגע מופלא בעתיד כשהכול יהיה מושלם מתחילים לחיות את מה שעכשיו." היא מקווה שאנשים עם מוגבלות יצפו בה מופיעה ויעריכו את הגוף שלהם כחושני, מיני ובטוח בעצמו. לצופים האחרים, שאינם עם מוגבלות, היא אינה רוצה להיזכר כ"רקדנית הבורלסקה הנכה" אלא כאמנית הבורלסקה שהיא גם אישה עם מוגבלות, שחיה נאמנה לעצמה ומעודדת אחרים לחיות נאמנים לעצמם.
