|
הרהורים על אהבה מאת צחי
15/4/2010
תמיד זכרתי עצמי אוהב את האהבה, ועם השנים המונח שכל כך קשה לפענח, הוא הכח שהניע אותי בכל דבר בחיי, ברגעי הגאות והשפל.
עד לפני שנתיים חיי די דישדשו במקום, לא יכולתי לכתוב, הזנחתי את אחד התחומים ששנים חלמתי לעסוק בהם ולהתפרנס: הדמיית תלת מימד, ודי ראיתי איך חיי עומדים ורק מספר הגיל מתחלף.
היו לא מעט שהרימו גבה, מתקשים להבין מדוע אני קושר בין מציאת בת זוג להגשמה והתקדמות בחיים. תמיד נשארתי ג'נטלמן והגבתי באיפוק, אבל בתוכי געשתי ואמרתי לעצמי "נראה אתכם מתעוררים ואת הקפה הראשון של הבוקר אתם לוגמים לבד, או בת הזוג היחידה שלכם היא יד ימין, ושלא נדבר על נערת ליווי ב400 שקל לשעה שעושה קולות של הנאה, רק בגלל שקיבלה כסף".
והזמן רץ ושום דבר לא נראה באופק, אז שוב אותם אנשים גאונים "שמע צחי, אין ברירה, אתה חייב להבין שרק נכה תוכל להיות איתך".
האומנם?, אני רוצה להפריך את המיתוס הזה, שרק מוגבלת תקבל מוגבל. הרי אישה בעלת מגבלה פיזית קלה יחסית לכיסא גלגלים ואינה לוקה בנפשה, ויודעת מגבלה מה היא, למה, מבחינתה שתכנס לזוגיות עם אחד
יותר מוגבל ממנה.
וכשאני מעלה טענה זו בפני אנשים, מיד אני מואשם בכך שאני פנטזיונר, ועליך לחפש במקום יותר ריאלי.
לפני כמעט שנה סיימתי זוגיות עם אישה מדהימה מכל הבחינות, והפרידה אכן נבעה בעקיפין מהמגבלה
שלי, וראיתי מקרוב את המורכבות בזוגיות שכזאת, אך בעיקר את המאבק היום יומי של מוגבל בדרגתי
להוכיח לבת הזוג שכנגד, שאם רק תאפשרי, תראי שזה אפשרי, שבדרכי אחבק גם אחבק.
וכעת, שליבי מתחיל להפתח שוב לזוגיות חדשה, אני תוהה האם ישנה מוגבלת, בעלת נכות קלה משלי, שיש
לי איתה חיבור אינטלקטואלי וערכי, המוכנה לראות את האדם שמעבר לכיסא הגלגלים ולראות שאפשר
גם אפשר, אם כן.....אני כאן...
ולכל אלה שכרגע הרימו גבה שכתבתי " מוגבלת, בעלת נכות קלה משלי..", אז אני שואל..
תהיו מוכנים להרים את ידינו כשנרצה לשלב ידיים, או תהיו מוכנים להיות נוכחים בחדר כשנרצה לקיים יחסי מין
ואתם תתפעלו אותנו?
לא אה? לא חשבתי אחרת...
לכרטיס האישי
לשליחת יצירותיכם ליחצו כאן
|
